דנינו נ' מלחימים בדרום (1991) בע"מ

פסק דין

התובע המציא את כתב התביעה לנתבעת ביום 9.10.13, ולאחר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה במועד, בקשה לקבל פסק דין בהעדר הגנה, בהתאם לתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד, אולם אם היתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין.

בענייננו, מדובר בתביעת נזקי גוף עקב תאונת עבודה, ולכן צירף התובע תצהיר לאימות טענותיו שבכתב התביעה, ואכן בנסיבות אלה קיים טעם מיוחד לדרוש הוכחה מלאה או חלקית של התביעה לפני מתן פסק דין.

מתצהירו של התובע עולה, כי התאונה נשוא התביעה הינה תאונת עבודה מיום 3.9.2007 (להלן: "התאונה"). התובע מפרט את טיב עבודתו ואת רשלנותה של הנתבעת שגרמה לתאונה. בבדיקה רפואית מיום האירוע נמצאה נפיחות ורגישות בכתף שמאל, חשד לשבר בכתף בסקופולה, חבלה בגב ובישבן ומתיחת גב וצוואר. בדיקתCT מצאה בליטות בחוליות L3-4-5 והתובע עבר טיפולי פיזיותרפיה. יחד עם זאת, התובע נבדק ע"י מומחה רק בחלוף שלוש שנים, ולאחר שתי תאונות נוספות שעבר. כיוון שמדובר בתאונת עבודה, זכה התובע לתשלומים מהמוסד לביטוח לאומי בערך של 75% מהכנסתו עבור 89 ימי מחלה. לטענתו, עקב התאונה לא עבד במשך שנה וחצי. מאז התאונה סובל ומתקשה בביצוע עבודות כפועל, מתקשה לישון ולפעול בעבודות הדורשות מאמץ פיזי, וכתוצאה מכך נגרמו הפסדי שכר לעבר ולעתיד והוצאות רפואיות. התובע טוען לנזק מיוחד בגין העבר, בסך 80,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות, 5,000 ₪ הוצאות רפואיות, 5,000 ₪ הוצאות נסיעה ו- 5,000 ₪ עבור עזרה, וכן נזק כללי של כאב וסבל בסך 100,000 ₪, הפסד שכר לעתיד בסך 60,000 ₪ והוצאות רפואיות ונסיעות בסך 15,000 ₪, ובס"ה 210,000 ₪.

התובע צירף לכתב התביעה את חוות דעתו של דר' רונן כספי. מחוות הדעת עולה כי קודם לתאונה עבר התובע תאונת עבודה בשנת 1980 ממנה נותר נכה בקרסול בשיעור של 10%. לאחר התאונה עבר התובע שתי תאונות נוספות, ביום 17.1.2008 וביום 21.2.2010, בעקבותיהן נקבע כי לא יוכל לשוב לעבודה כמסגר או רתך.המומחה מציין כי התאונה גרמה לתובע נכות זמנית של 100% לתקופה של שלושה חודשים, ונכות נוספת בשיעור של 50% לשלושה חודשים נוספים. זאת ותו לא. המומחה איננו מציין נכות צמיתה בגין התאונה נשוא תביעה זו.

בנסיבות אלה, ולאחר שבחנתי את תצהירו של התובע ואת המסמכים שצורפו אליו, נראה לי כי ניתן לפצותו בהעדר הגנה, בגין נזק מיוחד, ע"פ הסכומים עליהם הצהיר, למעט הפיצוי עבור הפסד השתכרות אשר יצומצם לתקופה של שלושה חודשים מעבר לשלושת החודשים הראשונים, כאשר העדר היכולת לעבוד, ע"פ חוו"ד מומחה מטעמו, משוייכת לתאונות המאוחרות יותר. בגין נזק כללי, רכיב הכאב וסבל יופחת בהתאם להעדר נכות צמיתה בגין התאונה, כך גם הפסדי ההשתכרות לעתיד, וההוצאות הרפואיות הנדרשות.בס"ה יש לפצות את התובע, ע"פ הראיות שהוכיח בפניי בתצהירו ובמסמכים הלווים, כדלקמן: הפסדי השתכרות לעבר – 27,000 ₪ ; הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה לעזרה לעבר – 15,000 ₪ ; כאב וסבל - 40,000 ₪ ; הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ופיצוי גלובאלי בגין חלקה של התאונה בהפסדי שכר לעתיד – 28,000 ₪.

אני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובע, בהעדר הגנה, סכום כולל של 110,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 20,000 ₪ והשבת אגרה בצירוף הצמדה וריבית ממועד תשלומה.

ניתן היום, ‏כ' טבת תשע"ד, ‏23 דצמבר 201323 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.